ואני עומד מאחורי עמותת ”לחם וחלב בארץ הקודש“. אבל יותר נכון לומר – אני עומד יחד עם כל אותם יהודים שבשבילם עזרה אמיתית זה קודם כל כבוד. הרעיון לעמותה לא נולד במשרד ולא במחשב. הוא נולד ברחוב. זה היה יום שישי בצהריים. עברתי ליד קבוצה של אנשים שעמדו בתור, שורה ארוכה, שקטה. ניגשתי לשאול – מה כולם מחכים? אמרו לי: ”המשאית של החלות צריכה להגיע. כל אחד יכול לקחת שתיים מי שיגיע בזמן – יזכה.“ אני זוכר את ההלם. אנשים רגילים. מהיישוב. נראים כמו כל אחד. עומדים בתור לחלות לשבת.

שם נולד הרעיון

אמרתי לעצמי: אם יהודי הגיע למצב כזה – לפחות שיקבל את הלחם שלו בדרך מכובדת

וזה לא נשאר רק רעיון, כי זמן קצר אחר כך – אני בעצמי נפלתי. מעסק מצליח – הגעתי לים של חובות. פתאום אתה מגלה איך זה מרגיש – כשאין. לא כקונספט. אלא ממש. כשאתה צריך לבקש לחם – ומרגיש שאין לך מקום בעולם.

הבטחתי לעצמי: אם ה‘ יעזור לי לקום – אני אקים משהו שיעזור לאחרים לקום. בלי בושה. בלי תור בלי שקיות.

וכך קמה לחם וחלב בארץ הקודש – לא מתוך תיאוריה, אלא מתוך החיים עצמם.

אנחנו לא מחלקים חבילות. אנחנו מחזירים תקווה.

אנחנו לא מגייסים כסף – אנחנו מחזיקים משפחות.

ברגע שיהודי מחליט לאמץ משפחה – אנחנו מיד יוצרים את החיבור. אנחנו מתקשרים למשפחה שממתינה, בודקים איתם איזו מכולת הכי נגישה עבורם, ופותחים שם חשבון על שמם.

 בכל חודש אנו מפקידים בו ₪300

והם מקבלים כרטיס אלקטרוני מכובד שנראה בדיוק כמו כרטיס אשראי רגיל. בלי תורים. בלי בושה.

 בלי שאף אחד שם לב. רק לחם. רק חלב. רק תקווה – עטופה בכבוד.

וברוך השם, לא מעט משפחות מצליחות לקום על הרגליים.  כי מישהו אמר להן:”אתם לא לבד. עִּמֹו ָאנֹכִי בְצָרָה.“